"בְּמַעֲבֵה הַיַּעַר, למרגלות הָעִיר הַגְּדוֹלָה, שׁוֹכֵן לוֹ בֵּית קָסוּם אֶחָד מוקף יָרוֹק עַד. בֵּית שֶׁל קָפֶה. יֵשׁ אוֹמְרִים כִּי כָּל האגדות וְכָל הסיפורים מַדֵּי לַיְלָה נפגשים ורוקחים שָׁם טעמים קסומים שֶׁל קָפֶה, מגדנות ושיקויים. קוֹל שכשוך הנוזלים ונקישות הקומקומים עַל צַפְרִירַי הבוקר מְבַשְּׂרִים וְאָז כָּל הסיפורים בַּחֲזָרָה אֶל עולמם נָסִים. תּוֹשְׁבֵי הַיַּעַר מקיצים מַדֵּי בוֹקֵר בִּרְנָנָה ומצפים לַחֲווֹת שׁוּב אֶת אוֹתָהּ ההרפתקה. הֵם סועדים אֶת לִבָּם ומתפלאים עוֹד וְעוֹד - "מיהו הַטַּבָּח הַגּוֹרֵם לליבנו לרקוד?". אֵין הֵם יוֹדְעִים כִּי לֹא טְבֹחַ הוּא, כִּי אִם הֲמוֹנִי סיפורים שֶׁאֵל שָׁלָל טעמים בחדווה מתמזגים... וְגַם אִם יטילו פּוּר, לְעוֹלָם לֹא יָדְעוּ שֶׁזֶּהוּ בְּעֶצֶם גָּן סיפור"
